החלטה בתיק ב"ש 9840/07

רקע

1.         המשיבים, שהם אחים, הואשמו בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. המשיב 1 (להלן - " דודו") הואשם גם בעבירה של הדחה בחקירה. המשיב 2 יכונה להלן " סיני". עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה דנן, למעצר המשיבים עד לתום ההליכים. בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, כאשר המשיבים טוענים שבכל מקרה גם אם "טכנית" קיימות ראיות לכאורה, הרי שעצמתן אינה מספיקה על מנת להורות על מעצרם. המבקשת עומדת על מעצרם בפועל של המשיבים.

2.         בכתב האישום נטען, כי בין המשיבים לבין שאדי אבו-גוש (להלן - " המתלונן") קיים סכסוך על רקע היותו של המתלונן בקשר רומנטי עם אחותם של המשיבים, מדלן, לאחר שהמתלונן ביקש את ידה ונתקל בסירוב משפחתה. לרקע זה, כך נטען, התרחש אירוע אלים, במהלכו הוכה המתלונן ונדקר כשבע דקירות באזור האגן, ובכללן חתך עמוק בבטנו, שחייב ניתוח בהרדמה כללית.

על-פי טענת המבקשת, ביום 25.7.07, שהיה יום ד' בשבוע, בין השעות 20:00 ל-21:00, נסע המתלונן ברכבו יחד עם יוסף אבו-קטיש (להלן - " יוסף"). לאחר שהמתלונן תדלק בתחנת הדלק בנווה-אילן, הוא נסע משם מרחק קצר לכיוון תחנת אוטובוס הנמצאת בסמוך לכניסה לקרית טלז-סטון, שם המתינו לו חבריו איברהים אבו-גוש (להלן - " איברהים"), יאסין עבד אל רחמן (להלן - " יאסין") ואמיר ג'בר (להלן - " אמיר").

למקום הגיע כלי רכב מסוג יונדאי, שחסם את רכבו של המתלונן ולא אפשר לו לצאת, וממנו ירדו חמישה אנשים: שניים מבין החמישה היו רעולי פנים וזהותם אינה ידועה ואילו שלושת האחרים היו המשיבים ואחיהם גולן ג'בר (להלן - " גולן"). בידי החמישה היו סכינים ואלות והם איימו על הנוכחים במקום שהם "יזיינו את מי שיתערב". למראה התוקפים ברח יוסף מרכבו של המתלונן וגם יאסין ואיברהים החלו במנוסה. שניים מהתוקפים רדפו אחריהם מרחק קצר ובתום המרדף הקצר הצטרפו לשאר החבורה, וכל החמישה תקפו את המתלונן. דודו חבט במתלונן בראשו באמצעות אלה, המתלונן השתחרר מאחיזת תוקפיו והחל במנוסה, אך נפל ואז נתפס ונדקר כאמור לעיל.

עוד נטען בכתב האישום, כי במהלך עימות שנערך בין דודו לבין יאסין, אמר דודו ליאסין לשנות את גרסתו ולהעיד כי דודו לא היה במקום האירוע. מכאן עבירת ההדחה בחקירה שיוחסה לדודו.

המשיבים מכחישים כל קשר לאירוע וטוענים כי כלל לא היו במקום, במסרם פרטי אליבי. כבר עתה ייאמר, כי התמונה הראייתית אינה חד-משמעית. חומר הראיות כולל סתירות ותמיהות לא מעטות.

תיאור הראיות - גירסתו של יאסין

3.         לשיטת המבקשת, העד המרכזי שמן הראוי לסמוך על הגרסאות שמסר הוא יאסין. נבחן, אפוא, תחילה, את גרסתו של עד זה.

האמרה הראשונה שנרשמה מפיו של יאסין נאמרה בסמוך לאחר האירוע. בעניין זה נרשם מזכר על-ידי רפ"ק אריה ברנד, אשר לאחר ששמע על האירוע הגיע לאזור ביתו של המתלונן. במקום הייתה התקהלות, ומי מהנוכחים הפנה את רפ"ק ברנד לאיברהים וליאסין, כמי שהיו עדים לאירוע. כפי שנרשם במזכר המפורט שערך רפ"ק ברנד ביום 26.6.07, יאסין היה זה שמסר לו את מרבית פרטי האירוע, כאשר איברהים ממעט לדבר ומדי פעם מהנהן בראשו.

לדברי יאסין, בשבתו יחד עם איברהים ועם אמיר בתחנת האוטובוס ליד הכניסה לקרית טלז-סטון, הבחין במתלונן נוהג ברכבו ואחריו שלושה כלי רכב נוספים, אשר יאסין התרשם שהם נוסעים בעקבותיו של המתלונן. בהמשך מסר יאסין, שדבר זה עורר את חשדו והוא טלפן למתלונן ובקשו להצטרף אליו ולחבריו בתחנת האוטובוס. כאשר המתלונן עצר ליד השלושה שהיו בתחנת האוטובוס, עצר אחד משלושת כלי הרכב, מסוג יונדאי, ובסמוך חלפו שני כלי הרכב האחרים (הונדה בצבע בורדו ופיאט פונטו). מהיונדאי יצאו חמישה אנשים, שניים מהם רעולי פנים, תקפו את המתלונן, היכו אותו ודקרו אותו. יאסין מסר, כי את גלויי הפנים זיהה כדודו, סיני ואחיהם גולן. אגב, גולן לא נתפס והוא מבוקש לחקירה.

במזכר האמור נרשם, כי יאסין מסר לרפ"ק ברנד שהוא מכיר היטב את השלושה ואין לו ספק בזיהויים. עוד נרשם במזכר, כי רפ"ק ברנד התרשם שיאסין מספר בדיוק את אשר אירע "דבריו היו קולחים, הגיוניים ורציפים".

בתום תחקורו זה של יאסין, הורה רפ"ק ברנד להעביר את יאסין ואיברהים לתחנת המשטרה, כדי שיגבו את הודעותיהם. כאשר שב רפ"ק ברנד לתחנה, בסביבות השעה 23:00, התברר לו כי לא נעשתה הפרדה בין העדים לבין אנשים נוספים מאבו-גוש, שנכחו במקום. לנתון זה יש משמעות, שכן בפרק הזמן האמור הייתה אפשרות לפנות לעדים ולשכנעם שלא להפליל את המשיבים או "לזהם" את עדותם בדרכים אחרות.

ואכן, כאשר החל רפ"ק ברנד בגביית הודעתו הראשונה של יאסין (הודעה מיום 25.7.07 בשעה 23:13), מסר יאסין שכל חמשת התוקפים היו רעולי פנים ואין הוא יודע מי תקף את המתלונן. כאשר נשאל מדוע קודם לכן מסר את שמותיהם של המשיבים ושל גולן, השיב כי הוא זיהה אותם על-פי מבנה גופם. למותר לציין, כי תשובה זו בעייתית, שכן אין מדובר בבעלי מבנה גוף יוצא דופן. עוד ציין יאסין בהודעה הנ"ל, כי ידוע לו על הסכסוך שבין האחים ג'בר לבין המתלונן.

בתום מסירת ההודעה הנ"ל, כאשר רפ"ק ברנד הטיח בפני יאסין שקיימת סתירה מהותית בין הדברים שאמר בסמוך לאחר האירוע לבין מה שנרשם בהודעתו, נראה כי יאסין בחר לשוב לגרסתו המקורית. ואכן, בהודעתו השנייה של יאסין, שנגבתה ביום 26.7.07 בשעה 00:03, כלומר כ-40 דקות לאחר הודעתו הקודמת, מסר יאסין את הדברים הבאים: "אני אמרתי לך עכשיו שכולם רעולי פנים, כי אני פחדתי להסתבך, אבל עכשיו אני אומר לך שלא אכפת לי, ומה שאמרתי לך באבו גוש זה נכון וזה האמת. שניים היו רעולי פנים, שלושה היו לא רעולי פנים והשלושה היו סיני, גולן, ודוד ג'בר". יאסין שלל את האפשרות שרעולי הפנים היו איאס אבו-גוש או איברהים איברהים, שניים ששמותיהם הועלו על-ידי אנשי הכפר כמעורבים במעשה. שניים אלה גם נחקרו על-ידי המשטרה ולעניינו של איברהים איברהים עוד נשוב בהמשך.

ביום 26.7.07 בשעה 11:39 נגבתה הודעה נוספת מיאסין. בהודעה זו הוא מסביר, כי לאחר שהבחין בכלי רכב שעוררו את חשדו כי הם עוקבים אחר רכבו של המתלונן, אשר נראה נוסע לתחנת הדלק, הוא הודיע על כך בטלפון למתלונן. סמוך לאחר מכן המתלונן הגיע לשלושה שהמתינו בתחנת האוטובוס (יאסין, איברהים ואמיר). בהמשך הגיע למקום רכב היונדאי, ממנו ירדו חמישה, שניים מהם רעולי פנים ושלושת האחרים הם דודו, גולן וסיני. יאסין ציין כי הוא מכיר אותם לרקע העובדה שבעבר עבד בעסק שלהם (קאזינו).

לדברי יאסין, הוא סבור שדודו לבש בגדים שחורים, אך לא בטוח בכך. כשנשאל מדוע באחת מהודעותיו אמר שכל החמישה היו רעולי פנים, השיב "כי לא רציתי להסתבך אבל החלטתי שאני שם זין, מה יעשו לי?".

בהודעה מיום 26.7.07 בשעה 12:56 מסר יאסין, כי לאחר שאנשי המשטרה הושיבו אותו ואת דודו באותו חדר, שאל אותו דודו מדוע יאסין "עשה לו את זה" וביקש ממנו לשנות עדותו, מבלי שיאיים.

כאשר נערך עימות בין יאסין לבין סיני, כמפורט במזכר שרשם החוקר דוד לוי ביום  1.8.07, זיהה יאסין את סיני בשמו ומסר שסיני תקף את המתלונן במקל. במזכר זה נרשם, כי יאסין מסר שראה את איברהים איברהים חולף במקום ברכבו, אבל הוא לא חסם את רכבו של המתלונן (כפי שנראה להלן, המתלונן טען כי איברהים איברהים חסם את רכבו).